יום שבת, 29 בדצמבר 2012

תנועת החסידות

החסידות היא תנועה רוחנית-חברתית יהודית, שהתעוררה באמצע המאה ה-18.מחוללה העיקרי של החסידות הוא הבעל שם טוב ותלמידו,המגיד ממזריטש היה זה שהפיץ אותה לכל רחבי מזרח אירופה והפך אותה לתנועה גדולה וממוסדת. החסידות מתאפיינת בשאיפה לדבקות באל,עבודת האל בשמחה,אהבת ישראל והקישור אל הצדיק.בדורות המאוחרים יותר מתאפיינת החסידות בעיקר בגיבוש חצרות חסידיות ספציפיות סביב שושלות של אדמו"רים. החסידות העבירה את מרכז הכובד של החיים היהודיים מן הקהילה אל העדה החסידית.החסיד לא השתייך לקהילה המתגוררת ביישוב מסוים ובראשה רב, אלא נמנה עם עדה חסידית שבראה עמד הצדיק, הרבי. בין שייכות לקהילה לבין שייכות לעדה החסידית היה הבדל: הקהילה הייתה ארגון מקומי - חבריה היו יהודים שהתגוררו באותו יישוב ונושאי התפקידים בתוכה, ובהם גם הרב, נבחרו לתפקידם, ואילו העדה החסידית השתרעה על איזור גיאוגרפי רחב, והצדיק שעמד בראשו זכה למעמדו בזכות הכריזמה שלו והידע שלו, ומאוחר יותר בהשפעת ייחוסו המשפחתי.

באמצע המאה ה-17 חלו מספר תהליכים מקבילים ביהדות מזרח אירופה:
  • היחלשות השלטון המרכזי - ממלכת פולין הגדולה, ששלטה על שטחים נרחבים מליטא ואוקראינה, החלה להיחלש, והמצב הביטחוני והכלכלי בה הידרדר מאוד. בהמשך, התפורר השלטון המרכזי בממלכה ובעקבות זאת חולקו השטחים באוקראינה, ופודוליה עברה לשלטון הע'ותמנים.
  • תחושת חוסר ביטחון פיזי אצל היהודים - המשבר הראשון התבטא בפוגרומים דוגמת גזרות ת"ח ת"ט, שבמהלכן פלשו הקוזאקים לפולין ופגעו בראש ובראשונה ביהודיה. השינויים המדיניים לוו באנטישמיות גוברת מצד השלטון הפולני והאצילים שהגבילו את העיסוקים המותרים ליהודים.
  • בעיות כלכליות - האיחוד הפולני-ליטאי היה דרך מסחר בה הובלו סחורות מהמזרח למערב, עם התפתחות התובלה הימית ירדה הכדאיות של ההובלה היבשתית ושיירות המסחר התמעטו. מכאן קופחה פרנסתם של היהודים, שחלק ניכר מהם התפרנסו מתיווך מסחרי ומסחר. בעקבות כך התגברו מאוד קשיי החיים והפרנסה.
  • משבר הלכתי - האפשרות ללמד תורה התמעטה מאוד. בראשית המאה ה-18 נוצר ניכור גדול בחברה היהודית בין קבוצה קטנה יחסית של חכמים שהיו בקיאים בתורה, ובין פשוטי העם, שלא הייתה להם כמעט אפשרות ללמוד וידיעתם בתורה הייתה בסיסית ושטחית. בתקופה זו, כמעט ולא הייתה הנהגה יהודית מרכזית במזרח אירופה.
  • חיפוש רוחני - היו בין לומדי התורה שחשו כי חייהם סובבים סביב שכלתנות יבשה, והתעורר בהם צימאון לרוחניות שתמלא את הנפש. הם חיפשו את מבוקשם בתורת הקבלה והמוסר, ולא באו על סיפוקם.
  • כתות משיחיות - המצב הקשה גרם ליהודים רבים להצטרף לתנועות וכתות שהבטיחו גאולה קרובה, החל בשבתי צבי וכלה ביעקוב פרנק. תנועות אלו קרסו והותירו את מאמיניהן במפח נפש קשה.
  • משבר הנהגתי - פירוק ועד ארבע הארצות על ידי השלטון הפולני.
הצורך הנפשי בתקווה לגאולה והתסיסה הרוחנית המשיכו להתקיים.

הבעש"ט - מייסד החסידות

יסוד תנועת החסידות (או כל תנועה) לא עלה כלל על דעתו של הבעש"ט, והיא צמחה רק כ- 20 שנה אחרי מותו. הבעל שם טוב פיתח וגיבש דרך חדשה בעבודת ה', ובכוח אישיותו וסמכותו הצליח להנחיל את דרכו לקבוצה מצומצמת של תלמידים שנעשתה מחבורה לתנועה, והבעל שם טוב היה מייסדה. קבוצה זו של תלמידים, חברים ומקורבים לא הייתה חבורה במובן המקובל: הם התגוררו במקומות שונים, רחוקים זה מזה, ולא כולם היו בעת ובעונה אחת בסביבתו של הבעש"ט. היו בהם למדנים ותלמידי חכמים והיו אנשים "חסרי תורה", היו אנשים בעלי מעמד חברתי מכובד והיו פשוטי עם.המשותף לכולם הייתה הערצת אישיותו ותורתו של הבעל שם טוב: הם העריצו את יכולותיו וכוחותיו היוצאים הדופן, את דרכו הייחודית בעבודת ה' ואת חוויותיו הרוחניות, שמקצתם היו עדים להן. חבורה זו מילאה תפקיד מכריע בעיצוב דמותו של הבעל שם טוב כמופת של מנהיג חסידי: אלו מבני החבורה שהיו למנהיגים של קבוצות חסידים העמידו במוקד פעילותם את אישיותו של הבעש"ט ואת תורתו. וכך הייתה חבורתו של הבעש"ט לגרעין שממנו צמחה והתפתחה תנועת 
החסידות בישראל.

יום שישי, 14 בדצמבר 2012

ייחודו של הבעש"ט

בתחילת של הבעש"ט הוא עסק בריפוי מחלות גוף ונפש באמצעות שיטות ריפוי עממיות (כגון,צמחי מרפא או הקזת דם) ובעזרת קמעות וסגולות.אך שלא כמו בעלי השם האחרים ייחודו של בעל השם טוב הוא כוחות נפש יוצאי דופן,סוג של כוחות נבואיים,לצד "ודאות פנימית" שכל אלו הוענקו לו כמי שנועד לפעול למען הכלל הישראלי.
צירוף זה של יכולות יוצאות דופן ותודעת שליחות הניבו את אחד החידושים בתורתו של הבעש"ט: עיצוב דמות המנהיג החדש בישראל - דמות הצדיק החסידי שייעודו הנהגת הציבור והוא בבחינת "צדיק יסוד עולם" האמור לתווך בין העם לאלוהיו,לפעול למען עם ישראל גם בעולמות העליונים ולשמש כמורה דרך עבודות ה'.

חידוש זה בלט על רקע הלכי הרוח של התקופה: בתחילת המאה ה- 18 ובעקבות ההמשכיות השבתאית היו תופעות נפוצות של התבודדות,שעמדו בניגוד לתפיסתו של בעל השם טוב.הבעש"ט פעל למען כלל הציבור,גם במיור הארצי חברתי.הבעש"ט לא הפיץ את תורתו,הוא שיתף אך ורק את החוג המצומצם של תלמידיו ומקורביו והם הפיצו את הדברים בשמו והביאו לפרסומו.

יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

תולדות חייו של הבעש"ט

קורות חייו של הבעל שם-טוב אינם ידועים במדויק, והמקור הישיר המפורסם ביותר על אודות מהלך חייו הוא "שבחי הבעל שם טוב"-  קובץ הגיוגרפי עליו אשר נדפס בשנת 1815.הבעל שם טוב (הבעש"ט) הוא כינוי לרבי ישראל בן אליעזר, המכונה גם ר' ישראל בעל שם.העש"ט היה מייסד תנועת החסידות,הוא נולד ככל הנראה בעיירה הנקראת אוקופ במרחב הרומני.מקומה של אוקופ אינו ידוע,אך משערים שהיא נמצאת כיום באוקראינה.משפחתו היתה פשוטה וענייה. תאריך לידתו נתון במחלוקת :לפי מסורת מאוחרת של החב"ד תאריך לידתו הוא  בי"ח באלול ה'תנ"ח,מקורות אחרים מציינים ששנת לידתו היא ה'ת"ס, ולפי מסורת קדומה יותר הוא נולד בשנת ה'ת"נ.
הבעש"ט התייתם מהוריו בגיל צעיר והועסק כעוזר למלמד בחדר.לאחר שהתמנה לשמש בבית המדרש העירוני, נפטרה אשתו ולא הותירה ילדים.באותם שנים שימש הבעש"ט כעוזר למלמדי תינוקות,בתקופה מסוימת שימש גם כשוחט בעיירה קשילוביץ הסמוכה ליזלוביץ.לאחר שהתאלמן עבר לגור בברודי ושם נישא לחנה, אחותו של רבי אברהם גרשון מקיטוב.הבעש"ט התחתן שנית, עם אישה בשם חנה, והתפרנס מחפירת טיט ומכירתו, ואחר כך מפונדק שניהלה אשתו. מאשתו חנה נולד לו בן ששמו היה צבי, ובת ששמה היה אדל.במהלך שנות ה- 20 לחייו התבודד בהרי הקרפטים במשך כמה שנים. שנים אלו נחשבות לתקופת הכנה לתפקידיו העתידיים, ואחריהן התחיל להתפרסם  ברבים כ"בעל שם". בשנת 1740 (בערך) עבר לעיירה מז'יבוז' שבאוקראינה, ובה חי ופעל עד יום מותו. לפי המסורת החסידית התכוון הבעש"ט לעלות לארץ ישראל ואף החל במסע, אך מסיבות לא ידועות הפסיק את מסעו וחזר לביתו .20 שנה אחר כך - בחג השבועות  בשנת 1760 - נפטר הבעש"ט במז'יבוז'.עוד בחייו החלו להתפרסם אגדות על חייו ופועלו של הבעל שם טוב, ולאחר מותו הן היו למורשת של תנועת החסידות. קובץ האגדות החשוב ביותר על הבעש"ט הוא הספר "שבחי הבעש"ט".